שיניים

בחסר חומר שן הנובע מעששת או משבר בשיניים טוחנות ובמלתעות, ניתן לטפל על ידי שחזורים פלסטיים אותם מכין הרופא במרפאה (שחזורים אלו בצבע חומר השן או מאמלגם), אפשרות נוספת לשחזור היא שימוש בשחזור מעבדתי הנקרא- מילואה -ובלועזית INLAY .

אינדיקציה: ניתן לטפל באמצעות INLAY במיקרים בהם קיים חסר גדול של חומר שן ללא צורך לבצע טיפול שורש בשן, שכן שן שעוברת טיפול שורש הופכת פריכה ורגישה לכוחות. בשיניים שעברו שעברו טיפול שורש קיימת אינדיקצה חזקה לביצוע כתר החובק את השיניים ומונע שבר של השן.

שלבי ביצוע- הרופא מסלק את העששת ומכין את השן ללקיחת מידה.  הכנה זו אינה מכילה שיפולים ומאפשרת החדרה של השחזור לתוך השן.

נלקחת מידה מהשן והיא נשלחת למעבדה. בזמן ההמתנה נותר המתרפא עם שחזור זמני.

במעבדה מכין הטכנאי את המילואה בהתאם למידה שנשלחה אליו- המילואה יכולה להיות מחרסינה או מזהב.

תמונה

המילואה מודבקת בשן לאחר התאמות ואיזוןסגר המבוצע במרפאה.

יתרונות

אסתטיקה גבוהה במילואות חרסינה.

חיזוק קירות השן- המילואה מודבקת לקירות השן ואוחזת אותם - בכך קטן הסיכון לשבר בכותרת השן.

חסרונות:

עלות גבוהה שכן היא דורשת עבודה מעבדתית.

הכנת השן- הכנה מיוחדת הדורשת בחלק מהמיקרים הקרבה של חומר שן.

סיבוכים ובעיות

כשל הדבקה של מילואה.

עששת משנית בשולי השחזור.

איטום חריצים

החריצים והחרירים שבשינינו צרים ועמוקים מורפולוגיה זו מונעת מאיתנו לנקותם, למלוא עומקם, כראוי. כתוצאה מכך הם הופכים נקודות תורפה בהם עלולה להתפתח עששת במיוחד בילדים ונוער. בהם אמאיל השן לא עבר פלאורידציה ממושכת כמו במבוגרים. במהלך השנים נחשפות השיניים לפלואור שבמי השתייה ובמזון כתוצאה מכך מחליף יון פלואור את יון ההידרוקסיל באמאיל השן ובכך הופך את האמאיל לעמיד יותר לעששת. הנטייה המוגברת של ילדים ונוער לעששת נובעת גם מהתזונה של ילדים ונוער המכילה על פי רוב סוכרים וגורמים אחרים המעודדים הרס של השיניים ועששת.

בטיפול זה המבוצע ללא אלחוש הרופא פותח את החריץ למלוא עומקו ומניח בתוכו חומר איטום נוזלי המתקשה באור(כמו בשחזור מחומר מרוכב). כתוצאה מכך החריץ נאטם והסיכון לעששת בו יורד.

יש לבצע ביקורות תקופתיות של השיניים ואיטומי החריצים כל חצי שנה. מחשש לשבר של האיטומים העשויים מחומר רך יחסית

בשיניים שעברו טיפול שורש (שיניים מחוסרות מוך) קיים צורך לבצע איטום של סתימת השורש ולהשלים את חומר השן שאבד בשל העששת ובשל הכנת השן לטיפול השורש. השלמה זו נקראת מבנה.

המבנה מורכב מחלק כותרתי הנקרא ליבה- Core, וחלק החודר לתעלת השורש הנקרא יתד.

תפקיד הליבה להשלים את חומר השן החסר.

תפקיד היתד הוא לספק אחיזה לליבה.

קיימים שני סוגים עיקריים של מבנים:

הראשון מבנים יצוקים, מבנים אלו מוכנים במעבדה בהתאם למידה אותה שולח הרופא. המבנים היצוקים עשויים ממתכת והם מודבקים לשורש השן

השני מבנים מידיים, מבנים אלו מוכנים על ידי הרופא בפה המתרפא. גם הם מורכבים מיתד וליבה. לעומת המבנים היצוקים במבנים המיידיים קיים מגוון רחב של סוגי יתדות- ושל סוגי ליבות.

סוגי היתדות העיקריים : 1) יתדות מוברגים יתדות אלו בעלי צורת בורג -למשל יתדות דנטטוס שהוא אחד היתדות הנפוצים, דנטטוסים מצופים זהב והם מוחדרים ומוברגים לשורשי השיניים באמצעות מפתח מיוחד.

2) יתדות מודבקים- בקבוצה זו של יתדות ישנם שני תת סוגים

יתדות מתכת - אלו מוחדרים לתעלת השורש באופן פאסיבי ומודבקים אליה.

יתדות מחומרים אחרים- מחקרים שונים טוענים כי החומר ממנו עשיו היתד צריך להיות דומה בתכונותיו הביומכאניות לחומר השן. נוסף על כך יתדות המתכת השונים והחומרים המשמשים לביצוע סתימות שורש גורמים להשחרה של השן. כפתרון לבעיות אלו פותחו יתדות ממגוון חומרים שונים מסיבי פחם, זיקרוניה ואף מחומרים מרוכבים.

שלבי ביצוע מבנה מיידי

1) הכנת השן באמצעות מקדח ייעודי

2) החדרת היתד לשורש

3) בניית הליבה

4) הכנת השן לכתר.

לאחר ביצוע טיפול שורש ומבנה בשן קיימת ברוב המקים התוייה לביצוע כתר.