לבלוטות הרוק מספר מחלות אופייניות גידולים, זיהומים, והפרעות התפתחותיות. שתי ההפרעות הנפוצות הן חוסר ועודף רוק (היפו והיפר סאליבציה).
היפוסליבציה- תת יצור של רוק, זהו הצד הקשה של מחלות בלוטות הרוק. מידת ההפרעה לחולה תלויה בחומרת הפגיעה. כאשר ההפרעה קלה החולה יתלונן על תחושת יובש, תחושת צמא מתמיד, קושי בבליעה ובדיבור. חוסר רוק חמור גורם לנזקים מצטברים, רירית חלל הפה הופכת פריכה ודביקה, השיניים החסרות את הגנת הרוק סובלות מעששות קשות ונרחבות המתפשטות מהר.
היפוסליבציה נובעת ממספר סוגים של הפרעות:
1) הפרעות התפתחותית -בקבוצה זו נמצאות ציסטיק פיברוזיס, חסר מולד של בלוטות רוק, הפרעה מולדת בצינורות ההולכה ועוד. במצבים אלו קשה ולעיתים בלתי אפשרי לטפל בגורם ההפרעה והטיפול הוא סימפטומטי בלבד.
2) הפרעה סביבתית- התייבשות התופעה נפוצה ביותר בארץ, בילדים עלולה לגרום להתנפחות של בלוטות הרוק. הטיפול שתיה מרובה 2-3 ליטרים ליום לאדם . לעיסה מופחתת הטיפול במיקרים הוא גרוי ללעיסה למשל גומי לעיסה.
3) טיפול רפואי- א. תרופות : רבות מהן גורמות לירידה ביצור הרוק הטיפול במצבים אלו תלוי בחומרת התופעה. במיקרים מסויימים ניתן להחליף או לשנות את מינון התרופות. ב. טיפול בסרטן : התאים המפרישים את הרוק רגישים ביותר להקרנות ולטיפולים כימותרפיים. הנזק הנגרם לבלוטות בעקבות הקרנות הוא בלתי הפיך, לכן מנסים להגן על בלוטות הרוק בעת הקרנות ראש צוואר. במקרים מסויימים אף מבצעים ניתוח בו משנים את מיקום בלוטת רוק לאזור הצוואר במטרה להגן עליה.
4) מחלות סיסטמיות - סכרת, סיוגרן, סרקואידוזיס, אלכוהוליזם, שחמת כבד, גידולים בבלוטת רוק. מחלות אלו גורמות לנזקים בלתי הפיכים בבלוטות הרוק.
5) הפרעה חסימתית של בלוטת רוק א. אבן Sialolithiasis בדומה לאבנים בכליות או בדרכי המרה גם בבלוטות הרוק הגדולות עלולות להתפתח אבנים החוסמות את צינורות ההולכה. חסימה כזו גורמת בשלבים ראשונים לכאב ונפיחות בעת גרוי להפרשת רוק ובשלבים מתקדמים היא עלולה לגרום לנזקים בלתי הפיכים לתאים המפרישים של הבלוטה. הטיפול במצב זה תלוי במיקום האבן. אם האפשרות קיימת מסירים באמצעים כירוגיים את האבן מהתעלה. יש לשמור על שלמות תעלת ההפרשה, צלקת גדולה בתעלת ההולכה עלולה לחסום אותה שנית. במיקרים מסויימים משתמשים בלייזר בכדי להפחית את הצלקות.
ב. מוקוצלה Mucocelle תופעה חסימתית של בלוטות רוק קטנות, בדרך כלל באזור השפה התחתונה. במוקוצלה נוצרת חסימה בפתח הבלוטה על פי רוב בעיקבות טראומה מהשיניים. בחלק המיקרים החולה נושך את האזור וקורע פתח חדש לבלוטה. הטיפול ברוב המיקרים הוא הסרת הבלוטה. בניתוח הרופא מסיר גם בלוטות רוק סמוכות במטרה למנוע חזרה של התופעה בהן (בשל החתכים והתפרים שבמקום).
היפוסאליבציה טיפול
במיקרים בהם סיבת יובש הפה ברורה כמון התייבשות כרונית הטיפול הוא במקור הבעיה בבעיה למשל במקרי התיבשות המלצה לשתייה מרובה, כאשר הסיבה היא תרופות מנסים בתאום עם רופא כללי להחליף את התרופות.
במיקרים בהם אי אפשר לטפל בבעיה כיוון שהנזק שנגרם לבלוטה הוא בלתי הפיך או מסיבות אחרות הטיפול הוא סימפטומטי: הפתרונות הקיימים בידנו מבוססים על גרוי להגברת יצור רוק בחלקי הבלוטה שנותרו פעילים (סוכריות בטעם לימון, לעיסת מסתיקים וכו), המלצה לשתיה מרובה, במיקרים חמורים בהם למרות הגרוי אין מספיק רוק נותנים לחולה תחליפי רוק. פיתוחים חדשים בתחום הם בלוטות רוק מלאכותיות (טיפול זה נמצא במחקר ראשוני בלבד שלא הגיע עדיין לשלב בני אדם). קיימת משחת שיניים לפרטים בספרי מיוחד יעודי
עודף יצור של רוק Hypersalivation
תופעת יצור רוק ביתר ”אמיתית” היא נדירה יחסית, קשורה להפרעה במערכת ההורמונלית, טיפולים תרופתיים
(Clozapine) מחלת פראקינסון וכן צרבות וחשיפה למתכות כבדות.
עודף יצור רוק הנובע מפעילות הורמונלית הגורמת להפרשת רוק מוגברת מטופל על ידי תרופות אנטימוסקריניות כמו Scopolamine.
Psedu hypresalivation נזילת רוק כפי שניתן לראות בחולי מCP (שיתוק מוחין) נובע מקושי בבליעת הרוק בשל הפחתה במתח השרירים או סגירת פה לא תקינה. פרט בריא בולע רוק 15-20 פעמים בדקה בממוצע. הטיפול בבעיה זו יכול להיות כירוגי- שינוי מיקום פתחי הבלוטות, ובמיקרים חריפים הסרת בלוטה. טיפול אחר הוא הזרקת BOTOX בוטילינום טוקסין לבלוטה טיפול זה פעיל כחצי שנה.